מחקר שערכנו חושף כי יותר ממיליון מועסקים ביום נאלצים לצאת בכל בוקר מחוץ לעיר מגוריהם על מנת להגיע למקום עבודתם, ו”מבלים” בין שעה לשעתיים בפקקים. על פי המחקר, עומסי התנועה משפיעים על התוצר של שוק העבודה, ומובילים לאיבוד של עשרות מיליארדי שקלים בשנה למשק הישראלי ולחוסר שביעות רצון של העובדים מתנאי העסקתם. המחקר בחן את השפעת המחסור בשטחי תעסוקה על היוממות של מועסקים המתגוררים ב-18 הערים הגדולות בישראל. ד"ר דגני מסבירה כי הליכי התכנון והבנייה בישראל הובילו במשך השנים ליצירה של "ערי שינה" רבות (ערים שבהן מתגוררים יוממים רבים), ללא אזורי מסחר, תעסוקה, בילוי, פנאי ועוד. כפועל יוצא, רבים מבלים זמן רב בנסיעה יומיומית אל מקום העבודה, וכן משפחות רבות נאלצות לרכוש 2 רכבים כי כל אחד מבני הזוג עובד בעיר אחרת. כדי להפחית את מספר המועסקים שעובדים מחוץ לעיר מגוריהם יש, כאמור, צורך בהגדלת שטחי המשרדים בכל יישוב. כמו כן, שינוי מהותי צפוי להתרחש בהפעלת קווי רכבת קלה ומטרו, שיקלו על נגישות מועסקים למקומות תעסוקה ברחבי המטרופולין. לשם הדגמה: תוספת שטחי תעסוקה גרמו להקטנת היוממות במודיעין-מכבים-רעות מ-73% ל-65%. המשמעות: ירידה יפה של כ-8% במספר התושבים שיוצאים לעבודה מחוץ ליישוב; בהרצליה ירד שיעור זה בכ-7%, מ-62% ל-56%; יישובים אחרים בהם האוכלוסייה גדלה מהר באופן יחסי, כמו פתח תקווה, קריית גת והוד השרון, בניית שטחי התעסוקה לא מדביקה את הקצב, ומספר היוצאים לעבודה מחוץ לערים אלו נמצא בעלייה מבדיקה כלכלית שערכה ד"ר רינה דגני, יעולה כי ב-18 הערים הגדולות בישראל נוצרו כ-140,000 מקומות תעסוקה חדשים רק בשנתיים האחרונות (2022-2023). מספר זה מספק למעשה את רוב הצורך במקומות עבודה בכלל ישראל בשנתיים, כאשר ב-18 הערים הגדולות נדרשים עבור תושביהן כ-70,000 מקומות תעסוקה בשנה, ועוד כ-35,000 מקומות עבודה עבור אוכלוסייה שאינה גרה בתוך הערים עצמן. לדבריה של ד"ר דגני, "תוספת מקומות התעסוקה בכל יישוב תגרום להתחזקות הערים הגדולות בישראל והגדלת כוח המשיכה של תושבים אליהם". עודד דיינים, יועץ בכיר וראש צוות בחטיבה הכלכלית בגיאוקרטוגרפיה הסביר כי תוספת זו, של כ-70,000 מקומות התעסוקה החדשים בשנתיים האחרונות ב-18 הערים הגדולות בישראל, נובעת מתוספת של כ-2 מיליון מ"ר סה"כ של שטחי תעסוקה, משרדים, מסחר, תעשייה ומלאכה. על פי המחקר, בשנה וחצי האחרונות ירושלים ופתח תקווה היו הערים שתרמו ביותר לשיפור מספר מקומות התעסוקה שלהן: ירושלים בנתה 415 אלף מ"ר ופתח תקווה בנתה 368 אלף מ"ר. בכל אחת משתי ערים אלה נוצרו כ-15 אלף מקומות תעסוקה חדשים. בירושלים למספר זה חשיבות גדולה מאוד, שכן נכון להיום חסרים בה מקומות תעסוקה מודרניים ואיכותיים, שהסטודנטים בעיר יוכלו להיקלט בהם. ראשון לציון וחולון הגדילו את שטחי התעסוקה שלהן בכ-200-250 אלף מ"ר, תל אביב בכ-140,000 מ"ר, וברוב הערים הגדולות ברשימה הגדילו את שטחי התעסוקה שלהן בכ-50 עד 100 אלף מ"ר כל אחת בתקופת הזמן הזו. כמו כן, למעט תל אביב, ברוב הערים הגדולות נוצרו בשנה בממוצע בין 2,000 ל-5,000 משרות חדשות. בערים כמו רחובות, חדרה, רמת גן, בת ים והרצליה התוספת של מקומות עבודה בתקופה זו היה קטן, אולם פיתוח של שטחי תעסוקה ממשיך גם בהן בימים אלו – במיוחד ברמת גן ובהרצליה. לסיכום מדגישה ד"ר דגני כי בשל השפעות משבר הקורונה ומלחמת חרבות ברזל על שוק העבודה, גדל הביקוש לשטחי תעסוקה מקומיים והתרחב שיעור העובדים מהבית. "על כן", מסכמת דגני, "חשוב שהעיריות יקדמו הגדלה של שטחי התעסוקה שלהן, אולם לא בכל מקום בתוך העיר ולא בכמויות בלתי סבירות, העלולות לפגוע במימוש התכניות".
