fbpx

לייעוץ
אישי

מאמרים

מאמר דיעה: חיסול אלימות ורצח במגזר הערבי מותנה בשיתוף המגזר – בשפה הערבית וברוח האסלאם

איסוף נשק איננו פתרון מוחלט גם לא רק בידי משטרה, צה”ל, או/ו השב”כ! זה לא ייגמר מהר, לכן יש להתחיל מייד . 

פשיעה רצחנית מממשיכה להשתולל בקרב האוכלוסייה הערבית, אשר מתאפיינת בפועל בהרגלים חברתיים, מבנה חמולתי מודגש, ובמסורות שונות, שיש בתוצאותיהן גם (לא רק!) אלימות נפשעת – שמקורותיה נקמות ושנאות בין חמולות, לצד פעילות חמורה מאוד של ארגוני פשע לסוגיהם.

אולם הנהגת הרשימה הערבית המשותפת, מאשימה בכך, ללא הרף את משטרת ישראל: בתואנה שאיננה עושה די בנושא ככלל, ובהדגשה – לוקה באי-איסוף נשק חם אשר נמצא בשפע בידי האוכלוסייה הערבית.

התנאי: בשפה הערבית וברוח האסלאם

לאחר קום המדינה ביקשה וקיבלה האוכלוסייה הערבית [בדומה לחרדית] מערכת חינוך נפרדת, אשר כמודגש בגאווה על ידי מנהיגי אוכלוסייה זו, מתנהלת: “בשפה הערבית, וברוח האסלאם“! לא מיותר לשאול מנהיגות פוליטית זו, האם ריבוי יריבויות אישיות, תוך-משפחתיות על כבוד המשפחה, או בין חמולות, או רצח בין יחידים בעלי טמפרמנט אישי וחברתי לקוי, הן ברוח הדת? כמובן שלא! ולפיכך ראוי שההנהגה הפוליטית הערבית תנחה תחילה, כמידת יכולתה להשפיע על הציבור הערבי, ועל ראשי עיר, לקחת חלק חיוני מוביל בפעולה עצמית מונעת, ולא לחסוך כל מאמץ לאכוף אותה.  וכל זאת לפני שאלות כבדות, שנשוב אליהן: מי הם, כדוגמה, ערבים שגרים ביישוב “אום אל פחם”, ויוצאים לרצוח יהודים בחדרה, ודומיהם בנגב, שרוצחים יהודים בבאר שבע. 

ראוי והכרחי, שההנהגות הפוליטיות, בשיתוף ראשי הרשויות הערביות, יפעלו מייד –אך באורך רוח– בשלושה מישורים חיוניים מאוד, משלימים!

  1. דרישה והנחייה של מערכת החינוך הערבית להשתלב בדחיפות, ברצינות חינוכית ובאומץ, להכוונת הנוער המוסלמי –באמצעות “שעות חברה” שיוקצו לכך במסגרת תוכנית הלימודים, לקדש שלום, וכבוד הדדי – ו’אהבת לרעך כמוך’ – עם היפרדות מהרגלי תגובה אלימה לסוגיהם – כדי מימוש מוחלט של “לא תרצח”- ככתוב גם בקוראן!
  2. במסגדים יש לבקש בהדגשה את כוהני הדת, נושאי דרשות ותפילה, להשפיע על הציבור –ובעיקר על הנוער – לאסור אלימות כל שהיא, ובהדגשת “לא תרצח”, כמודגש גם בקוראן.

ולא להתעלם בדרשה גם מאזכור הנזק הנורא הנגרם לאוכלוסייה הערבית, וגם לשמה הטוב,  על ידי משפחות וקבוצות הפשע, אשר מפרות כל חוק ומתעלמות מ”לא תרצח”,

  1. את הציבור הרחב, הערבי – צעירים ובוגרים, גברים ונשים, יש לחשוף למפגשים של “שיתופי ציבור – פעילות מקובלת מאוד היום, שבה ידובר בעוצמה על התחייבויות כל בית אב, לרסן שהרי משטרת ישראל, או צה”ל, אינם מי שיתקנו ויפתורו ערכי תרבות או התנהגות חברתית או כל יצרים, ומנהגים בחמולות, אשר עלולים לייצר אלימות פיזית, כוללת פציעה ורצח.

 והרי גם אם כל כלי הירי ייאספו, אפשר לרצוח גם באבן בראש ובדקירות סכין..!

תרומה חיונית לפתרון : נייצר בכל יישוב “משמר אזרחי”

ערבי – מתנדב, חכם, ובסיוע המשטרה!

זהו רעיון אלטרנטיבי חינוכי, ומעשי, שראוי לאמץ בנדון, והוא: להקים ביישובים הערביים, בניהול ובאחריות הנהלת העיר, ובסיוע משטרת ישראל, מערכת של התנדבות עירונית, ערבית שתוכשר  לכך  – מעין “משמר אזרחי” של בני נוער ומבוגרים ערביים, כפי שהיה נהוג לאורך שנים בערים היהודיות ברחבי המדינה (תקופת “המסתננים”), וקיים גם היום, מסיבות אחרות לרוב, בהרבה ערים יהודיות. על “המשמר האזרחי” העירוני-ערבי יוטלו משימות של שיטור ממונע אינטנסיבי ברכב משטרתי, כולל שוטר, פוקחי עיניים ומייצרי קשב רב – של מי שמכירים הייטב את היישוב ומי גר בכל מקום בו, כולל ייצור מיפוי ראוי של אזורי מגורים של משפחות, קבוצות וחמולות- וראוי שהמאיישים את הרכב ייצגו את כל החמולות. ואשר עשוי לחוש בסיכונים מתהווים בכל  מקום וחלק של היישוב.  חיוני מאוד שניהול ‘המשמר האזרחי’, יתבצע במחובר להסברה הפדגוגית הרחבה שתופעל בבתי הספר – ב”שעות חברה” מיוחדות, וגם במסגרות שיתוף הציבור –נוער ומבוגרים –גברים ונשים כאחת– כמתואר לעיל, ובפיקוח חובה על כל הנ”ל, על ידי נבחרי הציבור וראש העיר אישית בראשם, וגם אנשי הדת במסגדים!

תהליך איסוף כלי הנשק

יוכרז בעוצמה ברחבי כל יישוב ערבי, שיש להפקיד בתוך זמן קצוב מיום ההכרזה, נאמר 10 ימים (“הזמן הקצוב”) כל כלי נשק חם אשר קיים בבתים, שבעליו יביאו, ללא חשש, אל מקום אובייקטיבי מסוים בעיר שיסומן ויהיה בפיקוח המשטרה.  לחילופין  יוכל  בעל נשק לבקש טלפונית  ממוקד משטרה ייחודי יישובי (או ממונה מטעמה, עם טלפון שיפורסם ברבים), שיגיע אל בית המבקש כשליח- לא מזוהה כשוטר, לקחת בצורה חסויה את הנשק מהבית. כל זאת לצד קביעה, שמי שיימצא אצלו כלי נשק חם לאחר תום הזמן הקצוב, או/ו אח”כ, בכל זמן, ייענש באופן חמורבמאסר שאת אורכו –וראוי שיהיה זה אורך ניכר— תקבע מראש רשות שופטת מוסמכת בישראל, כגון בה”מ העליון! ניתן בהקשר זה, וחשוב –גם להרגשה טובה באוכלוסייה הערבית!  לחזור לימים שבהם נאסר על כל אזרחי ישראל להחזיק בנשק וכי כך ייקבע כך עתה שנית, ברמה הלאומית – כולל הייתר שיינתן כמובן לחיילי צה”ל, כולל תקופת מילואים, ולמשטרה, וכיוצאים מהכלל למי שיחזיקו ברישיון אישי חתום על ידי השר לביטחון פנים. הבה נסייע כך לאוכלוסייה הערבית להשתחרר מבעיה חמורה, שגרעינים שליליים בתוכה מייצרים עדיין לגביה – עם סבל וסכנה עצמית שלהם, כקורבן עיקרי! עם זאת עלינו להבין, שהשינויים הנ”ל הנדרשים במגזר , ובעיקר אלה המותנים – (1) בהסברים החינוכיים, (2) בתמיכת הטפות עוצמתיות וברוח מתאימה של מנהיגי הדת, (3) בעריכת מפגשי “שיתוף הציבור” – שיגיעו לכל בני ובנות המשפחות והחמולות, ו-(4) בחיזוק משלים על ידי ‘הפעלת ‘המשמר האזרחי’ כמוצע, וביצועו כראוי!

ללא אכיפת כל אלה – כולם, לא תיפטר בתוך שום מועד קצר, אוכלוסיית היישוב הערבי מכל פשיעה אלימה, כוללת רצח – בתוך היישוב עצמו, אך גם בחדרה, בבאר שבע, בלוד ורמלה…

ללא ביצוע עכשווי נמרץ של כל הנ”ל, לא ייוושעו – המגזר ומדינת ישראל, אף פעם בעתיד, מצרות ומסכנות אלה!

הטיפול במשפחות או קבוצות/משפחות הפשע הוא נושא נפרד, חמור מאוד: לפי שהוא לרוב בעל משמעויות כלכליות נפשעות, מעבר לרצח, שיש לטפל בהן בעוצמה!               

כאן, ורק כאן, יש מקום לבחינה מדוקדקת של הפעלת צה”ל, מודיעין, והשב”כ!

עלינו להמשיך לסייע לערביי ישראל, בהשתלבות חיובית– חברתית, כלכלית ותרבותית– בכל דבר חיובי שמציעה מדינת ישראל – כל זאת תוך הבנה ואמונה, שרוב האוכלוסייה ערבית –כשני שלישים בה, על פי מחקר של גיאוקרטוגרפיה, מעוניינים ועושים למען השתלבות נאמנה ויעילה כאזרחי מדינת ישראל! אולם למרבה הצער, רשימות ומפלגות פוליטיות ערביות  מסוימות – שזוכות לתמיכה מועטה יחסית בחברה הערבית -אך משמעותית  (כ- 35% מכלל האוכלוסייה הערבית) – הן גם מי שבתוכן נמצאים שונאי ישראל, כמו באום אל פחם, שמניפים את דגל האויב כאשר הוא יורה עלינו מעזה כדי להרוג אזרחים יהודים.  ערבים אלו משרישים את החיבור ההדוק לסמלים ולדגלים הפלסטיניים, והם שונאי ישראל בתוך ישראל! מטרתם יצירת הפרדה בין ערבים ליהודים, כמדינה בתוך מדינה, והם גם המשתמשים בטרמינולוגיה קיצונית ואנטי-ישראלית, גם בתקשורת הערבית! שונאי ישראל אלו גם מבהילים ומדכא בדרכים שונות את הרוב הערבי, הנאמן למדינה – אשר מבקש להשתלב בה כחלק בלתי נפרד ונאמן לה, בדרך שתייצר גם תועלות חשובות לקידום חברתי וכלכלי של האוכלוסייה ערבית בישראל – כפי שרוב האוכלוסייה היהודית רוצה, וגם פועל בנדון בדרכים חיוניות!
פרופ' אבי דגני- נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה

פרופ' אבי דגני נשיא ומנהל מדעי, קבוצת גיאוקרטוגרפיה, |